במציאות של היום, ילדים בטוחים שהם אמורים להצליח ברגע שהם מנסים משהו חדש. אם לא, הם מיד רוצים לעבור לדבר הבא, כי הם לא רוצים להתמודד עם חוסר הצלחה, תסכול או תחושת כישלון.
היום הכול מהיר וקרוב, כאן ועכשיו. אין סבלנות או רצון לעבור דרך, שלא לדבר על תהליך
"בוא נעבור לתרגיל אחר", "אני לא אוהבת את השיר הזה". אלה משפטים שאני שומע באופן תדיר מתלמידים חדשים לאחר שמתנסים בתרגיל או שיר חדש. הם מצפים מעצמם להצליח מיד אחרת הם מרגישים שהם נכשלים וביננו, אני מבין אותם, מי רוצה להרגיש ככה?!
נדמה שיותר קל לוותר ולעבור הלאה מאשר לחוות קושי וכישלון. רק שבפועל קושי הוא אתגר, מקפצה לצמיחה והוא זה שמאלץ אותנו להשתפר ולהפוך לגרסה הכי טובה שלנו, לא הוויתור שמונע מאתנו לממש את הפוטנציאל הגלום בנו. כשאנו נותנים לפחד להוביל, אנו מונעים מעצמנו לגדול ולחוות חווית הצלחה.
מורה לתופים הוא מורה לחיים.
דרך נגינה על תופים ואופן ההתמודדות של כל תלמיד, אפשר לראות את הפחדים, המעצורים ואת הסיבות שיכולות להוביל להתנגדות, לתסכול, חוסר ביטחון וחוסר מימוש עצמי. התפקיד שלי כמורה לתופים הוא לזהות את הפחד, לתת כלים, לעודד ולחזק בהם את האמונה בעצמם, מה שנותן להם כוח לעמוד מול הפחד, להסתכל לו בעיניים ולהשיג אומץ, חוזק וביטחון שגם הם יכולים.
הכול עניין של אימון ואמון.
התלמידים שלי נותנים בי אמון. כשהם מבינים שאני כאן עבורם, לטובתם ושאני באמת מאמין בהם, אנחנו לומדים יחד שכדי להצליח צריך לעבור דרך כישלונות והם אלו שגורמים לנו להשתפר. ברגע שחוסר האמון בעצמם מתחלף בביטחון, הדרך לתוצאות מהירה ומשם מתחילה חווית ההצלחה. אנחנו מטמיעים את הכלים החדשים והופכים אותם לאוטומט ומשתמשים בהם במערכות יחסים עם חברים והורים, בלימודים ובכל המפגשים שלנו עם דברים חדשים…
כבר נעשו מחקרים רבים על חשיבות המוסיקה בכלל והתופים בפרט והשפעתם על התפתחות המוח. כיום כולם מבינים שחשוב לעסוק במוסיקה בכל כלי שהוא ואפילו כתחביב.
החיים הם הדרך ולא התוצאה. דרך שיעורי התופים התלמיד שלי רוכש כלים חדשים, יוצא מחוזק עם ביטחון עצמי ויכול להתמודד ביתר קלות בחיים. זאת בעצם ההצלחה והייעוד שלי גם אם יחליט שלא להפוך למתופף מקצועי…