נגן המבקש לממש את מלוא הפוטנציאל שלו, שואף להצליח ליצור קוהרנטיות בין הגוף הפיזי לנשמה בזמן הנגינה ולחבר את כל המרכיבים ליצירה אחת, כך שלישיבה על הסט יש השפעה ישירה על נגינת התופים ולכן יש לשים דגש על תנוחת הגוף בזמן האימונים ולשפר את הישיבה במידת הצורך. כיוון שישיבה לא נכונה על התופים עלולה לגרום לכאבי גב תחתון, כאבים בצוואר ובכתפיים ולהתקשות השרירים, חשוב להיות קשוב לגוף בבחירת פוזיציות הנגינה ולהתאים אותן לתחושת היציבות האינדיבידואלית של כל גוף אשר ימנעו בזבוז אנרגיה מיותרת וזמני אימונים קצרים, בשל תנוחות גוף מעייפות ולא יציבות.
בטרם נעלה על הסט, נתחיל בחימום ידיים על הפד הכולל: יסודות, הדגשות, קריאת אטיודים ושיפור הקצב והטכניקה ע"י המטרונום. בדיוק כמו ספורטאי שמחמם את השרירים לפני פעילות ספורטיבית, כך אנו המתופפים חייבים לחמם את שרירי הידיים כדי להימנע מנזק לשרירים והגידים בעת החזרי המכות מהתופים לידיים לא מחוממות.
על כיסא התופים יש לשבת בחלקו הקדמי, השוקיים חופשיות כך שהרגליים תוכלנה לנגן על הבס ועל ההייהט ללא מוגבלות. אני מעדיף כסא תופים הדומה לכסא אופניים (לא עגול).
יש לשבת עם גב ישר, כתפיים משוחררות וידיים מושטות קדימה באוויר לצידי הגוף, אל מול מערכת התופים. לאלו שמנגנים עם עקב באוויר על רגלית הבס, הרגליים (השוקיים) צריכות להיות מקבילות לרצפה בזמן שכפות הרגליים נמצאות על הרגליות של הבס או ההייהט. לאלו המנגנים עם עקב על הפדל, ניתן להעלות את גובה הכסא.
כאמור, ישנן שתי אופציות טובות לנגינה על תוף הבס. האחת עם עקב באוויר (heal up) והשנייה עם עקב מונח על הפדל (heal down). כדי להפיק צליל בזמן שהעקב באוויר, אנו מרימים את כל הרגל, ומשתמשים "במנוף" גדול ועל כן המכה תהיה בעלת עוצמה. במצב שהעקב נמצא על הרגלית, אנו מזיזים רק את כף הרגל כדי להפיק את הצליל מהתוף, כך שה"מנוף" בו אנו משתמשים הוא קטן יותר, ועל כן הצליל יהיה חלש יותר.
חשוב להשתמש בשיטה אחת שתהיה הדומיננטית ואיתה ננגן באופן קבוע, אולם כדאי ללמוד ולהשתמש בשתי השיטות על מנת שתהיינה לנו יותר אפשרויות לנגינה בסגנונות שונים ובדינאמיקות שונות. לדוגמא, אם אנו מנגנים מוסיקה בסגנון רוק, פאנק או מטאל, יש לנגן עם העקב באוויר על מנת להפיק צלילים חזקים יותר בסטייל הזה. אבל למוסיקת ג'אז כמו ביבופ, ובמיוחד לנגינה עם ביג בנד, רצוי שהעקב יהיה על הפדל בזמן שאנו מנגנים רבעים עם תוף הבס לאורך הקטע, על מנת שנוכל "להרגיש" את תוף הבס, שמהווה חלק מהסאונד הכללי של סט התופים, ולא ממש לשמוע אותו. בנוסף, ישנם מצבים בהם אנו נדרשים לנגן חלש יותר, כמו מועדונים קטנים והופעות אינטימיות בהם הדינאמיקה עם העקב למטה, טובה יותר.
הייהט: על מנת לקבל צליל חד ומדויק, יש להחזיק את העקב באוויר בזמן נגינה על ההייהט סגור או כשאנו מנגנים על מצילת הרייד ומלווים בהייהט עם רבעים או שמיניות. לפתיחת הייהט במקומות שונים לא קבועים במקצב, אנו מרימים את הרגל כולה תוך כדי הנגינה. במקצבים בהם אנו פותחים את ההייהט באופן קבוע ורציף ובמקצבים עם הייהט חצי פתוח אנו מרימים את כף הרגל לפתיחה כשהעקב על הפדל.
יש להימנע מלרכון להייהט בזמן הנגינה עליו, מה שקורה באופן טבעי, דבר שיכול לגרום לכאבים ואף לעקמת בגב התחתון לאורך זמן, ועל כן, יש לשים לב לתנוחת גוף ישרה וכתפיים משוחררות בעת האימונים ולתקן את הישיבה בעזרת שימוש וצפייה במראה שנניח מולנו. כך ניצור ביקורת חיצונית לעצמנו, מה שמורה לתופים בדרך כלל עושה בשיעור.
ישנו מקום למחשבה ושיפור על: גובה הסנר, הטמטמים והמצילות שצריכות להיות נגישות לידיים ולא רחוקות מדי להגיע. כך נמנע מהתעייפות שרירים מהירה, בזבוז אנרגיה מיותרת ונסגל ישיבה נינוחה ורגועה על סט התופים. באופן זה, נקל על עצמנו בהקלטות או על הבמה ונוכל להתרכז בזרימה ונגינה מדויקת, בתקשורת עם המוסיקאים ובמוסיקה עצמה.
מאחל לכם שתהיו מודעים יותר לעצמכם, לאופן הישיבה והנשימה שלכם.